לוזון נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רכבו של התובע ניזוק בתאונה מיום 19.05.09 עת פגע בו רכב הנתבעות.

הנתבעות הודו באחריותן לאירוע התאונה, אם כי כפרו בגובה הנזקים הנטענים על ידי התובע.

בעדותו בפניי, שיצרה עליי רושם מהימן ביותר, העיד התובע, כי השמאי שהעריך את נזקי רכבו בעקבות התאונה, הינו שמאי מטעם חברת הביטוח "ביטוח חקלאי" אשר הוזמן מטעם המוסך, משסברו כי מבטחת הנתבעת הינה חברת "ביטוח חקלאי" ורק בשלב מאוחר יותר, התברר כי הנתבעת מבוטחת בחברת הביטוח "מנורה" ובטעות נמסרו לתובע, על ידי הנתבעת, פרטי המבטחת בביטוח חובה, הלא היא חברת "ביטוח חקלאי". מכל מקום, אותו שמאי העריך את נזקי רכבו של התובע בסך של 10,485 ₪ לפני מע"מ ובתוספת סך של כ-3,688 (כולל מע"מ).

לאחר שהתברר לתובע כי המבטחת הינה הנתבעת מס' 1, פנה התובע לחברת מנורה וביקשה לשלם את נזקי רכבו על פי חוות דעתו של השמאי שהעריך את הנזקים כמפורט לעיל. הפנייה למנורה הייתה ביום 05.07.09 ורק לאחר כחמישה חודשים הודיעה לו הנתבעת מס' 1 כי הינה דוחה תביעתו לאור ממצאי החקירה ואי התאמת הנזקים.

למותר לציין, כי הנתבעת מס' 1 לא בדקה את הרכב על ידי שמאי מטעמה והסתמכה על דו"ח חקירה מטעמה ועל דברי הנתבעת מס' 2/מבוטחתה, שסברה כי הנזק שנגרם עקב התאונה היה קל ביותר ולהערכתה הנזק הנטען על ידי התובע לא נגרם עקב ההתנגשות בין שני הרכבים משהייתה התנגשות קלה ביותר.

משראה התובע כי הנתבעת מס' 1 משכה אותו ולבסוף דחתה תביעתו בחר, ובלית ברירה, לפנות למבטחת רכבו שנאותה לשפותו בסך של 6,744 ₪ בגין הנזק הישיר שהוערך על ידה בסך של 7,834 ₪ + 400 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, ולאחר הפחתת סך של 996 ₪ בגין השתתפות עצמית וסך של 494 ₪ בגין ערך כינון. מבטחת התובע שילמה לו עוד סך של 2,416 ₪ בגין ירידת ערך שהוערכה על ידי שמאי מטעמה בסך של 2,899 ₪ ובהפחתת סך של 483 ₪ עבור השתתפות עצמית לירידת ערך.

בפני התובע לא הייתה כל ברירה ועל מנת להקטין את נזקיו, הסכים לקבל את הסכומים הנ"ל ממבטחתו והגיש תביעתו זו כנגד הנתבעות על מנת שיפצו אותו עבור ההפרש בין הערכת הנזק על פי חוות דעת השמאי שבדק את רכבו לאחר התאונה (סך של 1,112 ₪ עבור שכר טרחת שמאי ומע"מ כחוק, סך של 12,110 ₪ כולל מע"מ עבור הנזק הישיר, סך של 3,688 ₪ כולל מע"מ עבור ירידת ערך, סך הכל 16,910 ₪). לבין מה ששולם לו על ידי מבטחתו (בסך של 9,177 ₪). משמע, התובע טוען כי מגיע לו סך של 7,733 ₪.

התובע טוען עוד כי מגיע לו פיצוי עבור עוגמת הנפש ועבור הנזקים העקיפים שנגרמו לו עקב העיכוב בתשלום סכום הפיצוי (הפסד ימי עבודה, נסיעות ועוד).

יודגש כי, התובע מכר את הרכב למוסך, וזאת ביום 25.06.09 תמורת סך של 5,000 ₪ ללא תיקון.

חוות דעתו של השמאי מטעם מבטחתו לא הומצאה לידיו.

יודגש עוד, כי מטעם הנתבעות לא הוגשה חוות דעת נגדית כלשהי. לא זו אף זו: הנתבעות לא ביקשו לחקור את השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה.

בנסיבות, אין מנוס מקבלת חוות דעתו של השמאי הראשון שבדק את הרכב והעריך את נזקיו בעקבות התאונה.

מאידך, התובע לא תיקן את הרכב, ועל-כן אין לשפותו בגין המע"מ על הנזק הישיר וירידת הערך.

על-כן, על הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5,613 ₪. סכום זה כולל את הסך של 1,112 ₪ (עבור שכר טרחת השמאי), וכן כולל את ההפרש בין הערכת השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה, ללא תוספת המע"מ, לבין מה ששולם לתובע על ידי מבטחתו [9,177 ₪ - (3,193 ₪ + 10,485 ₪)].

לסכום הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן סך של 250 ₪ עבור הוצאות משפט.

הסכמים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התובע לא טרח לצרף ולו בדל ראיה להוכחת הפסדיו העקיפים הנטענים.

על כן, דרישתו לפיצוי בגין נזקים אלה נדחית.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום.